ניתוחים עצמיים

עד כמה נפוצה חשיפת המידע שאנחנו נותנים בידי עסקים?

By דצמבר 13, 2017 No Comments

אז קראתי היום שחשבון הטוויטר של נטפליקס בארה"ב פרסם את ההודעה הבאה:

"To the 53 people who've watched A Christmas Prince every day for the past 18 days: Who hurt you?"

ובתרגום חופשי – כל חמישים ושלושת האנשים שצפו ב'נסיך חג המולד'* בכל יום במהלך שמונה עשרה הימים האחרונים – מי פגע בכם?

ובכך חשפו כמה דברים מעניינים –

  1. נטפליקס יודעת לעקוב אחרי הסרטים הנצפים תחת השירותים שלה.
  2. נטפליקס יודעת לפרק את המידע על הסרטים שלה, ובחיבור למספרי משתמשים  – לשלוף קבוצות אנשים איזוטריות.
  3. נטפליקס יודעת להיע לרמת דיוק גבוהה מאוד.
  4. נטפליקס מעסיקה מנהלי מדיה דושים לגמרי ואנליסטים חסרי אחריות (עכשיו אני מרגיש קצת רע כי חשפתי את העמדה שלי.)

אכדכא"ח – אין כזה דבר כמו ארוחות חינם

ראשית, הארה בנוגע לכותרת – היינליין טבע את ראשי התיבות הללו (ובאנגלית – TANSTAAFL(There Ain't No Such Thing as a Free Lunch))  כחלק מתפיסת העולם הקפיטליסטית שלו והתרגום מרמז על כיוון אחר, נכון היה לתרגם את זה כ-אכדא"ח)

שנית, אנחנו כולנו חכמים וכולנו גדולים וכן הלאה ופה ושם ואנחנו יודעים מה המנוע של פייסבוק כבר, אנחנו יודעים איך זה עובד, אנחנו יודעים על מנוע החיפוש של גוגל ואנחנו יודעים שהם מנצלים את המידע שלנו עבור רווחים, עברנו את עידן התמימות הנחמד הזה והתקדמנו הלאה – אנחנו יודעים שאנחנו המוצר ושום דבר לא יחזיר את הגלגל אחורה.

מתוך התפיסה הזאת, אפשר להגיד שאנחנו התרגלנו להיות המוצר – התרגלנו לקבל את האינטרנט הזה בחינם והתרגלנו שהמידע ה'כללי' שלנו נמכר למרבה במחיר (בשיטת מכרז הצעה שניה).

בגלל שהתרגלנו, יכול להיות שלא שמנו לב לעובדה שהייתה אמורה להיות פה רעידת אדמה על התקרית הזאת.

 

כי תכל'ס –

מה השירות שאנחנו משלמים עליו בנטפליקס?

לכאורה, נראה ברור, לא?

אנחנו משלמים על שירותי הזרמת מידע בתצורה של סרטים וסדרות.

אנחנו מצפים מנטפליקס שתייצרנה עבורנו תכנים באיכות גבוהה, מותאמים אישית (כי אם כבר אנחנו מספקים את המידע האישי שלנו – כדאי שזה יהיה שווה את זה) ובזמינות מיידית.

אנחנו רק רוצים לראות תכנים מבלי שיקפצו לנו פרסומות פורנוגרפיות או כאלו שמעודדות אותנו לקנות מוצרים שונים ואנחנו רוצים שזה יעבוד מהר ובטוח וכן הלאה וכן הלאה.

על פניו, על זה אנחנו משלמים.

 

מה שמוביל אותנו לשאלה הבאה:

האם שמירה על המידע שלנו היא חלק מהשירות?

פה נכנסת הסוגיה המעניינת – האם נטפליקס אחראים לשמור על המידע שלנו?

לפי הצהרת הפרטיות של נטפליקס:

We use reasonable administrative, logical, physical and managerial measures to safeguard your personal information against loss, theft and unauthorized access, use and modification. Unfortunately, no measures can be guaranteed to provide 100% security. Accordingly, we cannot guarantee the security of your information.

או בתרגום שלי:

"אנו משתמשים באמצעים מנהליים סבירים, הגיוניים, פיזיים וניהוליים כדי להגן על המידע האישי שלך מפני אובדן, גניבה וגישה לא מורשית, כולל שימוש ושינוי. למרבה הצער, שום אמצעי לא יכול להיות מובטח לספק אבטחה 100%. לפיכך, איננו יכולים להבטיח את אבטחת המידע שלך."

הופה, קורה כאן משהו מעניין – בתוך הצהרת הפרטיות שלנו יש סעיף יציאה די נוח ושקשה להוכיח אותו בבית המשפט –

איך ניתן להוכיח נעשו כל האמצעים הסבירים על מנת להגן על המידע?

נוסף על כך, אם נמשיך ונקרא את הצהרת הפרטיות נראה שההתחייבות סך הכל היא תמימה יחסית – לספק תוכן מותאם אישית, למנוע פעילות לא חוקית ומרמה, לשפר את השירות על ידי הפקת מסקנות מהקהלים השונים, מתן מענה ללקוחות ועוד,

 

האם זה העניין פה?

ובכן, כן ולא.

כן – מכיוון שכל נושא פרטיות המידע נמצא בחזית שמעולם הוא לא היה בה – המידע זורם היום כל כך מהר ולכל כיוון שניתן לבצע הצלבות מידע ממקורות שונים – מה שאומר שאנחנו חשופים יותר מאי פעם לא רק למפרסמים, אלא גם לחורשי רעתנו ומבקשי כספנו.

לא – מכיוון שבעוד שחלק מהאתרים שקראתי בהם מציג את הציוץ של עד כמה זה 'קריפי' לדעת כל כך הרבה על המשתמשים שלך, הם מתעלמים מהעובדה שבצורה הזאת ניתן לספק מוצרים מותאמים אישית, ואין דרך לא לאסוף את המידע ועדיין לספק מידע מותאם אישית (לצורך העניין, גם ללא קלאסטרינג של קהלים ורק ברמת השאלון למשתמש ותגיד לי מה אתה מעדיף – זה איסוף מידע).

העניין במקרה הזה הוא הניצול לרעה של המידע, ניצול שלא נופל בהצהרת הפרטיות ולא במערכת האמון שרוחשת בין נותן שירות למקבל שירות.

 

הציוץ של נטפליקס לא נופל כעבירה על הצהרת הפרטיות, אבל הוא כן עובר על בעיות אתיות אחרות.

האם יוצא לאנליסט להיתקל במידע חסוי?

התשובה היא כן, אבל לא רק לאנליסט – כל מי שמתעסק עם לידים מכל צורה שהיא, כל מי שחשוף למאגר מידע כל שהוא חשוף למידע פרטי.

אבל זה בדיוק העניין, בעוד שכאנליסט יכול לצאת לך (ובאופן אישי יצא לי כבר כמה פעמים) להתקל במידע מסויים של אנשים שאתה מכיר – חייבת להיות הפרדה ברורה וחותכת בין המקצוע לבין ההיכרות האישית לבין היותך אנליסט.

האנליסט צריך למצוא את הדרך להתעלם לחלוטין מהעובדה שהוא יודע את המידע – ולא משנה טיבו, כלומר, בין אם זה ליד לטיפול רפואי ובין אם זה מאגר מידע המכיל מידע רלוונטי עבור לקוחות של קניית טלפון נייד.

הסיבה לכך היא כי האינטרנט מתבסס על אמון.

ככל שנפגע באמון הזה יותר, ככה נפגע בכל מה שיש לפלטפורמה הזאת להציע לנו – אם בכל פעם שהיינו מתחברים לרשת, היינו מרגישים שיש סיכון סביר לכך שחשבון הבנק שלנו ירוקן – האינטרנט לא היה שורד (לדעתי, בכל  אופן).

 

סיכום

לעניות דעתי, היום, כל עסקה אינטרנטית בה מעורב מידע – התשלום חייב לכלול בתוכו הגנה מלאה על המידע האישי. בעיניי, הציוץ הזה כן מהווה חדירה לפרטיות, דווקא משום שהוא כל כך גרנולרי ולא הייתי רוצה להיות זה שמצביעים לכיוון שלו, הגם שרק בציוץ.

אם האינטרנט מתבסס על אמון, אנחנו, האנליסטים, צריכים לדעת שהרבה פעמים אנחנו יכולים להיות שומרי הסף (בצורה כזאת או אחרת, אין לי דלוזיות של חשיבות עצמית מופרזת במקרה הזה)

כמו כן, נטפליקס יצאו דושים לגמרי ואני קצת מתפלא שהם לא התנצלו (או שאני פשוט לא שמעתי על ההתנצלות הזאת).

 

עדיין כאן? לא עזבתם את נטפליקס?

אז יש פה כמה מפות חום על סדרות מבוססות קומיקס שבמקרה כתבתי לא מזמן.

 


  • אני לא מכיר את הסרט, ולא מכיר את התרגום שלו, אם ישנו כזה, עמכם הסליחה.

Leave a Reply